נורא דליבא היא תנועה ציבורית המאגדת אנשים איכפתיים שוחרי אמת

פירוש יגאל עמיר לפרשת השבוע
דבר תורה מפי יגאל עמיר לפרשת השבוע
פרשת בלק
לעומת דמותו של בלעם בפרשתנו, מופיעה דמותו של פנחס בסוף הפרשה כתרופת הנגד לבלעם ועצותיו
. ובעוד בלעם החומרני, בעל התאוות, רודף הכבוד והכסף, מוכן להקריב עם שלם כדי לקבל קצת כבוד מבלק מלך מואב, פנחס לעומת זאת מוכן להקריב את חייו וכבודו כדי להציל עם שלם, למרות שיתבזה על-ידי מי שהציל – " פנחס בן אלעזר... השיב את חמתי מעל בני ישראל... ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כה:יאודווקא בלעם זה זוכה להתגלות אלוקית מספר פעמים בפרשתנו, ואילו בפנחס לא מוזכרת שום התגלות, גם לאחר מעשהו, הדבר אומר דרשני! אומנם המדרש מסביר שה' מתגלה לבלעם, כדי להשקיט את טענת אומות העולם, שאילו היה להם נביא כמשה, גם הם היו עובדי ה' כעם ישראל. אך אם כך, מדוע ה' בוחר דווקא באיש הכי בהמי מאומות העולם ולא בוחר בחסיד אומות העולם כיתרו או איוב? צריך לומר, שבאמת בלעם נעשה בלעם בעיקר בגלל שהתאים עצמו לצאן מרעיתו – אומות העולם, שבוחרים בדרך הקלה והאנוכית יותר כדי לדעת את העתידות ולקלל את אויביהם, ולכן פונים אל קוסמים ומכשפים שלא נדרשת מהם עבודת המידות לשם כך, כפי שנדרשת מנביא ה'. ולהפך! כדי לקבל מידע מכוחות הטומאה נדרשים קוסמים אלה לרדת לרמה הכי בהמית ולהידבק בתאוות הכי קשות, ורק אז מתחברים לכוחות הטומאה ויכולים לפעול בכישוף וגילוי עתידות. ולכן בלעם שהיה יודע דעת עליון ויודע שה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, בכל זאת כדי להתפרנס, לקבל כבוד מאומות העולם, נזקק להידבק בכוחות הטומאה, לכן נעשה תאוותן ובהמי באופן מודע. ואכן זקני מדין הולכים אליו עם קסמים בידם כי רצו שיקלל את ישראל על-ידי חיבור לכוחות הטומאה. אך בלעם כששמע מהם שמבקשים לקלל את העם שיצא ממצרים, הבין שמדובר בעם ה' המושגח על-ידו, ולכן נאלץ לומר להם, שבניגוד לעמים אחרים שיכול לפעול נגדם על-ידי כוחות הטומאה, כאן הוא מוכרח לפנות אל ה' כדי לקללם כי הם עמו הנבחר. וגם ה' מתגלה אליו רק לצורך הגנה על עם ישראל ולא בגלל שבלעם ראוי לנבואה. כפי שנאמר ביהושע – "ויקם בלק בן ציפור... וילחם בישראל וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם, ולא אביתי לשמוע לבלעם ויברך ברוך אתכם ואציל אתכם מידו" (יהושע כד:טי) אך גם כאשר בלעם לכאורה נכנע לה' בענין זה, עדיין טבעו הבהמי המושפע מכוחות הטומאה שבהם דבוק, מנסה לעקוב את ציווי ה' על-ידי הליכה לקראת נחשים פעמיים, כדי להצליח לקלל את ישראל, ורק בפעם השלישית נכנע לחלוטין. בדיוק כפי שאתונו של בלעם נסתה פעמיים לעקוב את מלאך ה' הניצב לקראתה בדרך, ורק בפעם השלישית נכנעה ורבצה תחתיה. ודרך אתונו של בלעם ה' מראה לבלעם שהדיבור איתו לא נובע מכך שהוא ראוי לנבואה, אלא לצורך שעה, להצלת עם ישראל, כפי שאתונו וודאי לא ראויה לראות מלאך ה' ולדבר בשפת בני אדם, ובכל זאת לצורך שעה ה' פתח את עיניה ואת פיה. כך שאין לבלעם מה להתגאות בכך שאלוקים מדבר עימו. ולא זו בלבד אלא שאתונו ראתה את מה שהוא לא הצליח לראות – את מלאך ה' הניצב לקראתה בדרך. וכשבלעם לא מצליח לעלות לרמתם של ישראל – "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" (במדבר כג:י) ומחליט להורידם לרמתו ומייעץ לבלק להחטיא את ישראל בתאוות הגוף עם בנות מואב, ובכך ה' בעצמו יכלה את ישראל. ואלמלא פנחס הדבר היה עולה בידו, כי בניגוד לבלעם המסור ביד חמורו\חומרו , פנחס לוקח את הרומח\חומר בידו ושולט בו ולכן מכשיל את עצת בלעם.



.