פלורליזם בתקשורת ורפורמה במערכת המשפט

מדינת בג"ץ

ליזה יודין

תרגום מרוסית – סימון שנירמן

לאחרונה, ראשי תיבות בג"ץ תופסים יותר ויותר מקום בעיתונים ונשמעים יותר ויותר ברדיו ובטלוויזיה וגם כן בשיחות הפרטיות של אנשים. בג"ץ החליט, ובג"ץ קבע, בג"ץ פה ובג"ץ שם… ממש מדינת בג"ץ. כאילו מדובר בישות עצמאית שלא תלויה באף אחד ולא קשורה לשום דבר. הם מתנהלים רק על פי עצמם, מבטאים את השעיות של עצמם ומיישמים את ההשקפות של עצמם. נהדר! חבורה של אנשים בגלימה הפקיעה לעצמם את כל הזכות שרק שאפשר להפקיע בתחום המשפט.

האם בג"ץ תואם לשמו, בית המשפט הגבוה לצדק? אנחנו מדברים עליו כל הזמן, בעיקר נוזפים בו, כועסים עליו, אך לא ממש מנסים להבין מהי החיה המוזרה הזאת – בג"ץ? אנו יודעים שבג"ץ הוא גם בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון הוא הערכה השיפוטית הגבוהה ביותר בישראל. תחום שיפוטו משתרע על פני כל שטח המדינה. סמכותו של בית המשפט העליון כוללת סמכות הערעורים על החלטות של בתי משפט מחוזיים. ערעורים – כלומר, הערכאה השנייה והשלישית.אבל לפעמים, ועכשיו יותר ויותר הוא מתחיל לעבוד כערכאה הראשונה והאחרונה, ומיד הופך לבג"ץ – בית המשפט הגבוה לצדק. בקיצור, אם הנושא הוא הערעור, אז הוא בית המשפט העליון לערעורים, אבל אם הוא מלכתחילה עוקף את כל הערכאות הקודמות, אז זה הוא בית המשפט לצדק, – בג"ץ.

ועכשיו שימו לב, זה חשוב..בעת הגשת פניה לבג"צ הפונה חייב להצביע על פגיעה באינטרס אישי או באינטרס ציבורי, וזאת בתנאי שהפונה שייך לקבוצה שספגה נזק. אך על העיקרון הזה כבר מזמן עבד הקרח.. היום מספיק להצביע על קיומו של אינטרס ציבורי שנפגע. לא משנה מי הוא הפונה וכיצד הוא קשור לתיק וכיצד הוא נפגע. פעילי השמאל מנצלים את מצב הדברים הנוכחי ומציפים את הבג"ץ בפניות שלהם. ובנוסף יש עוד פאן רגיש בנושא הזה.

לבג"ץ אין סמכות לנהל חקירה שיפוטית ולאסוף ראיות. כלומר, כל שטות שתוגש לבית המשפט עשויה להתקבל בברכה. מי יודע, אולי התובע באמת כן וישר?. שמעתם על ארגון "יש דין"? חברים שלהם חופרים בארכיונים הישנים לא רק בישראל, אלא גם במדינות ערביות אחרות, שם מוצאים איזה פיסת נייר רקובה למחצה (או אולי אפילו לא מוצאים, אלא מיצרים בעצמם, מי יודע?), לפיה, מגרש קרקע מסוים שהיה שייך כביכול לאיזו משפחה ערבית. הם יודעים שכך הם יקבלו "עמונה" נוספת. לא משנה מתי זה היה, אפילו בתקופת של המסע הלילי של מוחמד. קיים נייר מפוקפק, אבל חקירה לא מתבצעת ואין גם בדיקת מעבדה.

אולי פעם מישהו יביא לבית המשפט העליון את פיסת הנייר על הכפר הערבי שיח' באדר שממנו נמלטו התושבים במלחמת העצמאות? אם לא ידעתם, על השטח הזה ממוקם גם בניין של הכנסת וגם בית המשפט העליון. וגם מוזיאון ישראל, הספרייה הלאומית, מוזיאון המדע בלומפילד, אחד הקמפוסים באוניברסיטה העברית, מוזיאון ארצות המקרא, גן הוורדים וכל מיני משרדים וסוכנויות ממשלתיות.

ובכן, בית המשפט הגבוה לצדק פועל כבית המשפט של הערכאה הראשונה והאחרונה, – הוא בודק ומאמת את חוקיות ההחלטות של מוסדות המדינה, מוסדות השלטון המקומי, ארגונים וחברות המגזר העסקי, חברות ממשלתיות. ממש מעגל סגור.

בית המשפט העליון רשאי לקבל תיקים החוגרים מתחום השיפוט של כל בתי המשפט ובתי הדין הנמוכים. במקרים החריגים אף בוחנים את המקרה שבו כבר התקבלה החלטה הסופית של ביהמ"ש העליון בעצמו. אבל השופטים הם אותם 15 השופטים, ורק שם הרשות משתנה …

מי בחר בהם (השופטים)? לא בחרנו, – הביטוי הנפוץ. אף אחד לא שאל אותנו שופטי בית המשפט העליון, בדומה לשופטי בתי משפט בערכאות הנמוכות, לא נבחרים על ידי הציבור, אלא ממונים על סמך החלטת הוועדה המיוחדת, הכוללת שלושה שופטים של בית המשפט העליון, ביניהם הנשיא הבית המשפט העליון, שני שרים, כולל שר המשפטים, שני חברי הכנסת ושני חברי לשכת עורכי הדין.

נו, אדוני השופט! התיישבת? אז שב בשקט! וכדי לשבת בשקט, צריך לשיר במקהלה. בבית המשפט העליון מתמנים שופטים לתפקיד קבוע ונשארים באושר ובעושר עד גיל 70, ולאחר מכן פורשים לגמלאות עם הפנסיה מעל 50 אלף שקל לחודש ואף יותר. הפנסיה של מאיר שמגר, למשל, היא 86 אלף, הפנסיה של דורית בייניש – 60.083 ₪. כידוע, הפנסיה היא בשיעור 75% ממשכורת, ולכן לא קשה גם לחשב את המשכורות שלהם. ובכן, ומי במצב כזה לא ישיר במקהלה?

בג"ץ דן בתביעות נגד המדינה, נגד הארגונים הציבוריים, ובכל מקרה אחר שלפי דעתו בית המשפט הוא עבירה על הצדק. או! לדעתו הבית המשפט. כלומר, לגרש את היהודים מעמונה זה הוגן, ואילו לגרש את הערבים מבית חנין לא הוגן. למה דבר אחד הוגן ודבר שני לאן? כי שופטים החליטו כך? ומי הם? שליחים של אלוקים על פני האדמה? הרי אלה הם אנשים בשר ודם, – הם אוכלים, שותים, משתינים, מקיימים יחסי מין, סובלים מעצירות וכאבי שיניים.

בג"ץ מכניס את אפו לכל חור – בחיים הפרלמנטרים, חיים הציבוריים, במישור הפוליטי, בכל תחום אחר. ניקח רק הוראה אחת המדברת על תנאי השימוש בנשק בעת פיגועי טרור, שהוציא צה"ל בלחץ של בג"ץ. 14 דפים! בזמן האירוע חייל צריך לזכור את ההוראה הזאת ולהרהר האם יש לו הזכות לירות על פי כל הסעיפים שלה …

יש מושג "אקטיביזם שיפוטי" – רצון השופטים לפעול כבוררים בכל תחומי החברה, ולא רק בתפקידם המסורתי. במילים פשוטות, תערובת של רשות המחוקקת ורשות השיפוטית, דבר שבתיאוריה הוא אינו מתקבל על הדעת. ובכן, זה תיאוריה לחוד ומעשי בג"ץ לחוד. הרי בג"ץ אינו מתייחס לרעיונות של דמוקרטיה והפרדת הרשויות.

זוכרים את סיפור מינויו של הרב הצבאי הראשי? המקרה הוא מינהלי גרידא. הרמטכ"ל מינה את הרב קרים, שר הביטחון מאשר זאת. ופתאום בג"ץ נכנס לזירה ומבטל את המינוי. למה? מפלגת מר"צ הגישה נייר עם טענות רציניות. ולמה הרשות השיפוטית קיבלה סמכות לפסול את המינויים של הרשות המבצעת? והכי חשוב, על בסיס מה? דעות דתיות/פוליטיות של המועמד שמנוגדים לאלה של חברי מפלגת מר"ץ? סליחה" יש לנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ובכלל דמוקרטיה הכי דמוקרטית שבעולם! משמעות הדבר היא כי דעות של המועמד אינן הפרה של החוק אחרת, יש להעמיד את המועמד לדין פלילי. לבג"ץ אין שום סמכות משפטית לבטל את החלטות הרשות המבצעת, אם הן אינן מנוגדות לחוק, אולם הוא זיכה את עצמו בסמכויות יתר. מה יש לנו במקרה הספציפי הזה? אין כאן "אי חוקיות" של מינוי, אז מוציאים במהרה "עיקרון מוסרי". אך לעקרונות המוסריים של בג"ץ תמיד יש משמעות כפולה. מין איפה ואיפה. למה ללכת רחוק עם הדוגמאות?

הנה, ב -22 לנובמבר ב- 2006 החליט בית המשפט לדחות שוב את פינוי היישוב הבדווי הלא חוקי אום-אל-חיראן שבנגב.מחנה המאולתר הזה מורכב אך ורק ממבנים ואוהלים שהוקמו באופן בלתי חוק, הממוקם על קרקע ציבורית.. בדיוק שבוע אותו בית המשפט לא קיבל את בקשת המדינה לדחות את מועד הריסת המאחז היהודי עמונה לתקופה של שבעה חודשים.

השנה, בתחילת חודש פברואר ביטל בג"ץ את החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים על פינוי ערבים מבתים שנבנו על אדמות השייכים ליהודים בכפר בית חנינא, הנמצאת בתחומי השיפוט של ירושלים. השופט יורם דנציגר, נימק את החלטתו בטיעון שהבתים האלה הם הדיור היחיד של הערבים, ובמקרה של גירוש הם יהיו ברחוב. מעניין האם לכל אחד מתושבי עמונה היה פנטהאוז למקרה הצורך…

מוקדם יותר, החליט בית המשפט המחוזי לפנות את הערבים לאחר שבעלי האדמות היהודיים טענו לזכויותיהם על הקרקע. .למרות הדמיון המובהק של המקרה למקרה של עמונה, החליט בג"ץ להשעות את פינוי הערבים!

"מזה שניים וחצי עשורים רומסים שופטי העליון את הדמוקרטיה הישראלית ופוסקים בשרירותיות בהתאם לאג’נדה השמאלנית שהביאו מהבית. השופטים והיועמ”שים קשרו לחיילי צה”ל את הידיים; מנעו מהמדינה לטפל כהלכה בתופעת המסתננים; הזיזו שוב ושוב את תוואי גדר ההפרדה במטרה לדחוק אותה לעבר הקו הירוק; הכשירו השתלטות מסיבית של ערבים על קרקעות ביו”ש, בנגב, בגליל ובירושלים; והתערבו שוב ושוב בסוגיות פוליטיות וערכיות."

מתוך מאמרו של ארז תדמור "הלקח מפינוי עמונה: להאבק בהגמוניה המשפטית."


מה הימין יכול ללמוד היום? בשנת 1977, כשליכוד, בראשותו של מנחם בגין, עלה לשלטון, מחנה השמאל איבד את המונופול על השלטון, לראשונה בתולדות מדינת ישראל. הפתרון עבורם נמצא מהר. השמאל מצא דרך אחרת לשלוט בישראל: להשתלט על המערכת אכיפת החוק ועל התקשורת. פיתרון גאוני ופשוט. למרות התבוסה המתמדת בבחירות לכנסת, השמאל ממשיך לשלוט במדינה באמצעות המערכת השיפוטית ואמצעי התקשורת.

מדינת בג"ץ. הרשות השופטת היא מעל הרשות המחוקקת ומעל רשות המבצעת. למה לארגן משהו אם בג"ץ ממילא לא יאשר זאת? כיצד ניתן לדבר על הפרדת הרשויות ופיקוח הדדי, הנמצאים ביסודו של משטר דמוקרטי? ומי מפקח על הבג"ץ?

תסבירו לי מה זה צדק? קטגוריה פילוסופית מסוימת שניתנת לפרשנויות רבות ולתחושות סובייקטיביות סותרות. כיצד יכולה להיווצר פרשנות חד משמעית של מונח הצדק? ייתכן ומה שהוגן וצודק עבור השופט דנציגר ייחשב כפשע בעבור מישהו אחר. מי מהם צודק? חתן פרס נובל, הכלכלן האמריקאי המפורסם מילטון פרידמן אמר: "אני לא תומך בצדק, אני תומך בחירות, וחירות וצדק זה לא אותו דבר. צדק אומר שמישהו יעריך מה הוגן ומה לא." הוא יעריך, על פי הערכים ואינטרסים שלו. וכיוון שכולנו אנשים, אז לעולם לא נגיע לתפיסת הצדק המדויקת.

במצב האידיאלי יש לאסור בצורה חוקתית על בית משפט לעסוק בפרשנות העצמאית של החוקים, ובמיוחד לעשות זאת לאור "ערכים מוסריים" ו"הומניזם "- מושגים מעורפלים מאוד. מי החליט ש"הערכים המוסריים "של אותו דנציגר או נשיאת בית המשפט מרים נאור הם בעלי ערך רב יותר מ"ערכי המוסר" של תושבי עמונה, גוש קטיף, מגרון?

תסלחו לי, אבל גם היטלר וגם ערפאת, וגם אותו נסראללה הם בעלי "ערכי מוסר" משלהם, הסיבה היחידה שבית המשפט יכול לבטל את החלטת הממשלה צריכה להיות סתירה ברורה בין חוקים. אבל האפשרות הניתנת לשופטים לפרש את החוקים לאור "ערכי המוסר" שלהם ולבטל את תקפותם הינה קיצור דרך לעיוות משפטי.

כיום, בג"ץ מרשה לעצמו לקבל החלטות בנוגע לכל הנושאים הקטנים ביותר שנמצאים בתחום סמכותה של הממשלה. לכאורה, בדומה לכל פקיד ממשלתי אחר שחרג מסמכותו, השופטים צריכים לעמוד לדין. אבל אלה הם רק חלומות….
הימין יכול לנצח בבחירות, בכנסת יכול להיווצר עם רוב מוחלט של מפלגות הימין. אבל שום דבר לא יעבוד כל עוד בג"ץ פועל בצורה בעצם, בג"ץ הוא הריבון האמיתי במדינה, כל השאר זה פיקציה.

אגב, גם המשפט הישראלי אינו מאפשר לבית המשפט העליון לבטל חוקים חדשים. השופטים העניקו לעצמם את הזכות הזאת. חבורה של אנשים שממנים את עצמם, כופים את דעותיהם האישיות על הציבור – כך פועל בג"ץ היום. על איזה סוג של דמוקרטיה אנחנו מדברים?

היום נוצרה מציאות משפטית עקומה, שבה בג"ץ השתלט בכוח על החברה כולה בצורה סמכותית, אבל חסרת אחריות ובאותו זמן, לנציגי העם שנבחרו על ידי העם וכפופים לעם, אין אפילו גוף שיבטיח את המדיניות שלשמה הם נבחרו, – טוענת התנועה למען הממשלה והדמוקרטיה.
המחנה הלאומי חייב ללמוד את הלקח בנוגה לבג"ץ ומקומו במדינה. האם זה אכן יקרה?

/ /

יולי 2019

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *