יגאל עמיר: סיפור אישי

עדותו של יגאל עמיר בהארכת מעצרו הראשונה

הדברים נאמרו לפני התחלת הדיון בבית משפט על הארכת מעצרו ליגאל עמיר ב-05.11.95.
"חבל שלא באתם אחרי הפיגועים, אחרי שהממשלה הביאה את הפיגועים. מעניין אותי איך שכולם מאוחדים בגינוי. הרי רבין כבר מת, אז מי מאחד אותם? אולי הוא השאיר צוואה, שכולם צריכים לגנות בבת-אחת.
"עם שלם לא שם לב בכלל, שמוקמת פה מדינה פלשתינית עם צבא של מחבלים, ונצטרך להילחם איתם. כולם מזועזעים מהרג של ראש ממשלה שהתרפס לפני כל המדינות בעולם. לא היה כבוד לאומי. הוא היה אחראי לביטחון רק של 98 אחוז מהמדינה. שני אחוז בכלל לא איכפת לו. ראש ממשלה כזה הוא לא ראש ממשלה בשבילי.
"זה ראש-ממשלה שנבחר על-ידי ערבים, בפירוש על ידי ערבים. הייתי בהפגנה הזאת. 50 אחוז ערבים, מישהו סיקר? מישהו אמד שהיו 50 אחוז ערבים? ערבים הם אלה שיקבעו לי את העתיד במדינה הזאת? אם אתם מוכנים שהם יקבעו לכם את עתיד המדינה – תכניסו אותם לקבינט הביטחוני. מה תעשו כשיהיו פה שני מיליון ערבים במדינה? תתנו את המדינה הזאת לערבים?"
גם בתוך אולם בית-המשפט היו דבריו של עמיר קולחים. לאחר שהוקרא כתב האישום נגדו אמר בקול בטוח: "חלק מהדברים שמייחסים לי זה נכון. האקדח שנמצא בבית שלי הוא עם רישיון. כל הכדורים נקנו ברשיון. ניסיון לרצח של המאבטח – חס וחלילה. כשקפצו עלי השוטרים, הסיטו את היד שלי והמאבטח נפגע. אני בכוונה יריתי מטווח קצר, כדי שאף מאבטח לא ייפגע. לא יצאתי מתוך הקהל, אלא אם כן המאבטחים זה נקרא קהל.
"לא עשיתי את הדבר בשביל לעצור את תהליך השלום, כי אין כזה מושג 'תהליך שלום'. זה תהליך מלחמה. אני לא מיומרתי לעצור את תהליך השלום. מעשה אחד לא יכול לעצור את תהליך השלום, זה רק לזעזע את דעת הקהל בעולם. האנשים אדישים לזה שמוקמת פה מדינה פלשתינית וצבא של מחבלים שניתן להם נשק לא לצורכי שלום, ומי שמשלה את עצמו שהמחבלים ישמרו עלינו – טועה.
"לפי ההלכה", הוסיף עמיר, "ברגע שיהודי מוסר את העם שלו והארץ שלו בידי האויב, חייבים להרוג אותו".
השופט: ואיזה רב לימד אותך את ההלכה הזאת?"
עמיר: "אף אחד לא לימד אותי את ההלכה הזאת. כל החיים שלי אני לומד גמרא, ויש לי את כל הנתונים; יש תרי"ג מצוות בתורה".
השופט: האם בוטלו עשרת הדיברות?"
עמיר: 'לא ביטלו את עשרת הדברות. יש ציווי יותר חשוב מ'לא תרצח' – זה "הצלת נפש". בזה אתה מציל. גם כשאתה הורג במלחמה זה אקט שלילי, אך המטרה היא נעלה ולכן מותר לעשות את זה. אם ראש הממשלה מצהיר שהוא אינו אחראי לביטחון של שני אחוזים מהעם ולוחץ את היד לגדול הרוצחים ומשחרר מחבלים מהכלא, שאחרי כמה ימים רוצחים יהודים – הוא לא ראש ממשלה שלי".
השופט: "פעלת לבדך, או נשלחת על-די קבוצה?
עמיר "רק אני פעלתי, ואולי אלוקים פעל יחד איתי".


בעקבות הפרסומים מ- 6.11.1995

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *