עונשו של עמיר צריך להיות חמור מעונשם של רוצחים אחרים בכלל ומחבלים רוצחי המונים בפרט כי הוא רצח לא רק אדם. הוא רצח את הדמוקרטיה

עמיר לא יכול היה להרוג את הדמוקרטיה גם לו רצה בכך, משום שהאחרונה נרצחה בטרם עת על ידי רבין ושותפיו לשלטון השמאל. התעללותם בדמוקרטיה החלה עוד במהלך בחירות 1992: כפי שחשף אבו מאזן, במהלך קמפיין הבחירות רבין באופן אישי ניהל מגעים עם אש"ף, ארגון טרור שכל מגע עם נציגיו היה אז לא חוקי. הזמנת גורם חבלני זר להתערב בתהליכים דמוקרטיים מטילה ספק כבד באשר ללגיטימיות של ניצחון מפלגת העבודה. הזלזול בדמוקרטיה נמשך גם לאחר הבחירות. בחתימה על הסכמי אוסלו ובנכונותו לוותר על רמת הגולן, רבין בגד בהבטחות שנתן לבוחריו; לכך התווספה ההתעלמות המוחלטת של הממשלה ושל התקשורת מהמחאה הציבורית שהתרחבה לנוכח שפיכות הדמים הבלתי פוסקת. בניגוד לנורמות הדמוקרטיות, לדעת הקהל לא הייתה שום השפעה על עיצוב המדיניות. כך נרצחה הדמוקרטיה בעת כהונתה של ממשלת רבין. וידוא ההריגה התרחש כאשר הסכם אוסלו ב' עבר בכנסת באמצעות קניית קולותיהם של שני ח"כים מהימין. יש להדגיש כי עמיר ציין בבית המשפט כי לעולם לא היה נוקט בצעד כה קיצוני אלמלא שיתוק דעת הקהל באמצעות המדיניות האנטי-דמוקרטית של הממשלה.

על יגאל עמיר נגזר מאסר עולם! למה שישתחרר לפני סוף ימיו?

על פי הפרקטיקה המשפטית המקובלת בארץ, אסירים שמרצים מאסר עולם זוכים לקיצוב העונש על ידי הנשיא, על פי המלצה של ועדת שחרורים מיוחדת שפועלת במשרד המשפטים.  מקרה יוצא דופן הוא יגאל עמיר: בשנת 2001 התקבל חוק מיוחד שחל אך ורק על אדם אחד בכל המדינה וגם זה באופן רטרואקטיבי. החוק אסר על ועדת השחרורים להמליץ לנשיא לחון את האסיר שמרצה מאסר עולם בגין רציחת ראש ממשלה על רקע אידיאולוגי. "חוק יגאל עמיר" בהיותו חוק פרסונאלי ורטרואקטיבי סותר את כללי החקיקה המקובלים במדינות הדמוקרטיות; לא פלא שנשיא המדינה שהצביע בעדו הודה כי עשה זאת, "בניגוד למצפונו המקצועי".  עיקרון השוויון בפני החוק מחייב לשחרר את יגאל עמיר, במיוחד לאור העובדה שתנאי כליאתי – כ- 24 שנים בבידוד –  קשים לאין ערוך מתנאי כליאה של אסירי עולם אחרים.

יהודי רצח יהודי! מתי עוד זה קרה!?

I am text block. Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Ut elit tellus, luctus nec ullamcorper mattis, pulvinar dapibus leo.

רצח יהודים על ידי יהודים על רקע פוליטי ואידיאולוגי התרחש פעמים רבות בעבר. במסורת היהודית מסופר על פינחס ומתתיהו הכהן מחד ועל הרצח של גדליהו בן אחיקם מאידך.  בהיסטוריה היהודית המודרנית ובתולדות הישוב היהודי החדש בארץ ישראל ישנן דוגמאות של רצח יהודים על ידי מתנגדיהם הפוליטיים, כמו רצח דה האן או רצח ידידיה סגל. רבין עצמו נתן פקודה לירות ביהודים ששחו בים בניסיון להציל את עצמם מ"אלטלנה" הבוערת.

בשנת 1995 ימיו של השמאל בשלטון היו ספורים ונפילתו בלתי נמנעת. רצח רבין הסב נזק בלתי הפיך לימין שעד היום אינו מצליח להתאושש ומחויב להצטדק בפני השמאל בכל פעם ששמו של רבין עולה לכותרות.

הבחירות היו אמורות להתקיים בנובמבר 1996 ומנהיגי השמאל היו נחושים בדעתם להגיע אליהן עם "הישגים" חדשים שהיו מביאים את ישראל אל סף תהום, אך היו מספקים להם תהילה בינלאומית ותמיכה של התקשורת ההומוגנית שהייתה מהללת אותם ומגחיכה את מתנגדיהם הפוליטיים כמחרחרי מלחמה חשוכים ופנאטים. תכניותיהם נועדו אף לקבוע עובדות בשטח ולהפוך את המצב לבלתי הפיך. לדוגמא, בניגוד להבטחתו לבוחרים רבין הביע בפני האמריקאים את הנכונות לוותר על הגולן; תכניתו הייתה לחתום על הסכם השלום שכולל את החזרת רמת הגולן לסוריה עוד בטרם הבחירות. המשך הנסיגות של צה"ל ביהודה ושומרון היה הופך את ההתנחלויות למובלעות הנתונות לחסדי המשטרה הפלסטינית. באוקטובר 1995, יוסי ביילין בסיוע של רון פונדק ויאיר הירשפלד, הצוות שהביא עלינו את אסון אוסלו, ניהל מסע ומתן אינטנסיבי וסודי עם אבו מאזן על הקמת מדינה פלסטינית. הכוונה הייתה להגיע לחתימה על הצהרת העקרונות, על פי הדגם של הסכם אוסלו, עוד בטרם הבחירות. על כן, גם אם מחנה הימין היה מנצח בבחירות בסוף 1996, ספק רב אם ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור.

איך אפשר לטעון שעמיר לא רצח?! כל המדינה ראתה שרצח והוא גם הודה!

מוסכם על כולם שיגאל עמיר הגיע לכיכר מלכי ישראל וירה לכיוונו של רבין. הירי תואר על ידי עדים ותועד באמצעות מצלמתו של קמפלר. גם עמיר הודה בירי והוא לא חזר מכך. עם זאת, לא הייתה לו כל דרך לדעת מה קרה לרבין משום שלאחר הירי הראשון קפצו עליו מאבטחים והפילו אותו על הרצפה, כך שהוא כבר לא יכול היה לראות את רבין. היות ועמיר ידע שירה ברבין, כאשר נודע לו שרבין מת הוא ייחס זאת ליריות שלו. כך סברו גם אזרחי המדינה שראו בקלטת את רגעי הירי. אולם, במרוצת הזמן החלו להצטבר ספקות שכרסמו באמינותה של הגרסה הרשמית. למשל,  עמיר בעצמו סיפר לוועדת שמגר כי לאחר הירייה הראשונה נדהם לגלות כי רבין כלל לא הגיב לירי, אך החוקר לא ייחס לכך חשיבות. ממצאי הבדיקה שנערכה במעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה הצביעו על כך שהכדורים שפגעו ברבין נורו מטווח אפס, זאת כאשר כל המדינה ראתה כי עמיר לא הגיע למרחק הזה. גם ממצאים פורנזיים אחרים שלא נודעו לעמיר בעת חקירתו במשטרה מצביעים על כך כי לא ניתן לייחס את מותו של רבין לכדורים של עמיר. יש להדגיש כי שאלות רבות שמעוררות ספק סביר ולמעלה מכך באשר להרשעתו של עמיר ברצח לא נשקלו על-ידי בתי משפט.