סיפור אישי

יגאל עמיר: אפליה ורדיפה פוליטית

יגאל עמיר: אפליה ורדיפה פוליטית

השתקה וסילוף

משפטו של יגאל עמיר התנהל במהירות בזק, כאשר השופטים והתקשורת עשו יד אחת וניסו להשתיק את עמיר ולעוות את דמותו. כדברי ד"ר אריאלה אזולאי, חוקרת תרבות וחברה, "היה על המערכת המשפטית בעת ובעונה אחת להביא לחיסולו של עמיר כסובייקט-דובר (אך כמובן רק עד הגבול המסוים שעובר במקום המאפשר להעמידו לדין) ולבנייתו כסובייקט-נתין כזה שאפשר לשלוט בו. במילים אחרות תנאי האפשרות לשפוט את יגאל עמיר היה הצנעת הדיבור שלו עצמו והחלפתו בדיבור בשמו של עמיר ובדיבור המומחים על הדיבור של עמיר ודומיו" (אריאלה אזולאי, "רוח רפאים של יגאל עמיר", תיאוריה וביקורת 17, 2000, עמ' 15).

https://theory-and-criticism.vanleer.org.il/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-17-%D7%A1%D7%AA%D7%99%D7%95-2000/

גם בהמשך התקשורת ובתי המשפט הסתירו את יגאל עמיר האמיתי מאחורי שתי דמויות פלקאטיות: איש פנאטי קר רוח, בעל כריזמה וכוח שכנוע בלתי רגילים (ולכן, יש להחזיקו בבידוד ולנתקו מהעולם החיצון) או פתי, נאיבי ונתון למניפולציות (ולכן, יש להאשים ברצח את ההסתה, את הרבנים ואת מחנה הימין או לחליפין את סוכני השב"כ שהשפיעו עליו). למרות שהדמויות הללו הינן אינן מתיישבות זו עם זו, הן מתקיימות ביחד בשיח הציבורי ונשלפות מן השרוול של כל עיתונאי, פוליטיקאי, או שופט, בהתאם לצורך השעה. נאפשר לקוראים להכיר את דמותו האמיתית של יגאל עמיר. להלן מובאים קטעים בודדים מעדותו שנתן עמיר לוועדת שמגר – אותה העדות שלא הרשו לו להשמיע בפני בית המשפט (העדות פורסמה בעיתון "ירושלים", ב-16.05.1997; 23.05.1997; 30.05.1997)

 

תנאי מאסר "מחפירים" ו"מחרידים" 

לכל אורך מאסרו עמיר מופלה לרעה, בהשוואה לאסירים אחרים, כולל אלה שנדונו למאסר עולם. כאשר העבריין הידוע זאב רוזנשטיין הועבר לפרק זמן קצר לתא מבודד בבית הסוהר "אוהלי קידר", שלפניו שהה בו יגאל עמיר במשך שבע שנים, רוזנשטיין קבל בבית המשפט על תנאי כליאתו וטען כי הם "מחפירים", "תת רמה", "מחרידים" ו"הכי גרועים שיש". הוא אמר לעיתונאים, כי "התנאים שאני נמצא בהם, לפי דעתי, זה מתחת לכל ביקורת".

https://www.news1.co.il/Archive/001-D-58796-00.html

תלונותיו של רוזנשטיין נענו ולאחר כחודש הוא הועבר לבית סוהר אחר.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3015709,00.html

 

בידוד ממושך

הדוגמה המובהקת לתנאי כליאה מחפירים היא החזקה בבידוד. יגאל עמיר נמצא כ-24 שנים  בבידוד,  מתוכם 11 שנים בבידוד מוחלט תחת פקוח מצלמות במעגל סגור. קביעה חד משמעית במחקרים רבים שבוצעו במדינות שונות כי מאסר בתנאי ההפרדה והבידוד מביא לנזק בריאותי חמור ולעתים בלתי הפיך, מצביעה כי בידוד ממושך שייך לקטגוריה של העונשים האסורים על פי האמנה הבינלאומית נגד עינויים ועונשים אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים שאושררה על ידי מדינת ישראל. וועדת האו"ם נגד עינויים מבקרת בחריפות את הפרקטיקה של כליאה בבידוד. גם הדין הישראלי מגביל את ההחזקה של האסירים בהפרדה ובבידוד. פקודת נציבות שירות בתי הסוהר שמאפשרת שימוש בהפרדה רק בעילות מוגדרות של שמירה על ביטחון בית הסוהר, שלומם האסירים וביטחון המדינה, מניעת פגיעה ממשית במשמעת ועבירות אלימות, מדגישה כי החזקת האסיר בבידוד הינה "האמצעי האחרון" להשגת מטרות אלה (פקודת 04.03.00, סעף 1א). אין תקדים להחזקה כה ממושכת של אסיר בבידוד בפרקטיקה של הענישה במדינת ישראל.

כאן ניתן לעיין במקורות המשפטיים בדבר השימוש בבידוד ממושך ובממצאי המחקרים הרפואיים אודות השלכותיו.

http://www.solitaryconfinement.org/sourcebook

 

"חוק יגאל עמיר" – חוק רטרואקטיבי ופרסונלי שמנוגד לפרקטיקה המשפטית

בשנת 2001 הכנסת קיבלה חוק שאוסר על ועדת השחרורים להמליץ על מתן חנינה או קיצוב עונשו של רוצח ראש הממשלה. החוק התקבל על רקע סקרי דעת הקהל שהראו כי חלק ניכר מן הציבור תומך בקיצוב עונשו של יגאל עמיר. חברי כנסת לא הסתירו כי החוק שחל על אדם אחד, נועד להבדיל בין עמיר לשאר האסירים ולהבטיח שיישאר בכלא עד סוף חייו, בניגוד לפרקטיקה המשפטית הנהוגה בישראל. ראובן רבלין ברגע נדיר של גילוי לב הודה כי "חוק יגאל עמיר" שבעדו הצביע לא ראוי כלל להיכלל בספר החוקים. "הצבעתי [בעד החוק] בניגוד למצפוני המקצועי כדי להימנע מוויכוח ציבורי שבו יאשימו אותי שרצחתי את רבין".

 

https://www.haaretz.co.il/misc/1.757677?fbclid=IwAR1pBzbKUrnJe21d_dh0kdy4Vdn9y42cOwTfpc6T5Jbcn_pLsdIdC0EuLTE

 

יחס מפלה וענישה ללא תקדים.

אסיר שמתראיין בכלי תקשורת ללא אישור מוקדם מהשב"ס מבצע עבירת משמעת וצפוי לעונש. להלן מובאת שורה של מקרים בהם אסירים שנדונו לתקופות מאסר שונות בגין עברות שונות התראיינו ללא אישור וקיבלו עונש משמעתי. נא למצוא אתיוצא הדופן.

נחום מנבר שנגזרו עליו 16 שנות מאסר בעוון בגידה, התראיין ללא אישור ל"ידיעות אחרונות" וקיבל עונש של ימים ספורים של שלילת שיחות טלפון וביקורים.

https://www.the7eye.org.il/22452

מרואן ברגותי שנידון לחמשה מאסרי עולם ו-40 שנות מאסר העניק ראיון באמצעות עורך דין לכתב של סוכנות הידיעות אי. פי, ללא אישור. הוא מסר הצהרה פוליטית וקרא להמשך המאבק המזוין בישראל. בעקבות כך, הוא נידון להחזקה בבידוד למשך חמישה ימים, וכן לשלילת ביקורים למשך שלושים יום (עע"א(ת"א)  2772/02).

https://www.דוגמאות-כתבי-בית-דין.co.il/%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A8/

פליקס חלפון, כדורגל לשעבר שהרצה עונש מאסר בגין עסקאת סמים העניק ראיון לא מאושר לקול ישראל והוענש ביום שהייה בצינוק ושלילת חופשה.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2984624,00.html

מאיר אברג'ל העניק  ראיון  ונידון לשלושה חודשי שלילת שיחות טלפון.

דודו טופז התראיין לתקשורת ללא אישור. הוא נשלח לשבוע בצינוק, נשללו ממננו ביקורים לחודש, גם נאסרה עליו גישה לטלפון ציבורי למשך חודש. הענישה הוגדרה בשב"ס כנקיטת יד קשה.

https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/920/889.html

בשנת 2008 תחקירנית ערוץ 10 ניהלה מיוזמתה שיחות רקע עם יגאל עמיר לקראת האפשרות של עריכת ראיון  בבית הסוהר על ידי כתבי הערוץ. לעמיר הובטח שהשיחות תישארנה "off the record"  וכי עיתונאיי ערוץ 10 יגישו בקשה מסודרת לשב"ס על מנת לקבל אישור לראיין אותו בבית הסוהר. אולם, הבטחה זאת הופרה ובערוץ החליטו להפוך את שיחות הרקע לראיון. בתגובה בשב"ס החליטו להעביר את יגאל עמיר לבית הכלא מרוחק במצפה רמון בו מוחזקים מחבלים בלבד. תחילה הוא נשלח לצינוק למשך שבוע, לאחר מכן הועבר לתא הפרדה בתנאי צינוק לחודש, לאחר מכן תקופת הניתוק המוחלט מהעולם החיצון הוארכה לחצי שנה. נהלים של השב"ס (נוהל 04.14.00, סעיף 5ב) אוסרים על אחזקת אסיר בצינוק לתקופה ממושכת, מעבר לשבוע, וזאת בעקבות הנזק שהחזקה המושכת בצינוק, בניתוק מוחלט מהעולם החיצון, עלולה לגרום לבריאותו של האסיר. על מנת לעקוף את הנוהל, בשב"ס החזיקו את עמיר בתנאי צינוק בלי להגדיר זאת כשהייה בצינוק.  העונש כלל שלילה גורפת של שיחות טלפון וביקורים, החרמת דברים אישיים, כולל ספרים, ביגוד ומוצרי חשמל. עמיר הוחזק בתא הקר ביותר באגף ללא שום אמצעי חימום או ביגוד חם, מה שגרם לו לנזקים בריאותיים. יש לציין כי חשיפה ממושכת לקור כמו כל גרימה מכוונת של סבל חמור מהווה עינוי ואסורה על ידי האמנה נגד העינויים שאושררה על ידי ישראל. גם כעבור מספר חודשים, כאשר במסגרת דיונים משפטיים נציגי השב"ס הסכימו להתיר ביקורים של אשתו, השב"ס עשה הכול על מנת לעכב את יישום התחייבותו לבית משפט. מפקד הכלא  אף קרע למול עיניו של עמיר את החומר המשפטי שהיה ברשותו. "אם אתה משתין על המערכת היא תירטב, ואם המערכת משתינה עליך, אתה תטבע" – ציין הקצין בלעג. פעולה זאת מבטאת היטב את תפיסת המערכת השוללת מהאסיר עמיר את החוק ואת הצדק הבסיסי. האופן הנקמני של ענישה לא מידתית וחריגה בכל קנה מידה אפשרי, בא לידי ביטוי באופן סימבולי בעובדה כי עמיר הועבר לתא בכלא חדש בתאריך ה-4 בנובמבר, כאשר מול הדלת של תאו נתלתה תמונתו של רבין.

 

מאבק למען המובן מאליו: זכות אסיר להתחתן

מייד עם פרסום הידיעה על כוונתם של יגאל עמיר ולריסה טרימבובלר להתחתן, אמצעי התקשורת פתחו בקמפיין ציבורי אגרסיבי הקורא לאיסור הנישואין; זאת למרות שפרשנים משפטיים ומשפטנים הצביעו באופן חד משמעי כי איסור להתחתן נוגד לפרקטיקה המשפטית בארץ. הקמפיין נוהל על ידי קבוצה מסוימת של פעילי ציבור, אשר הכריזו באופן חד משמעי על מטרתם, וגם על ידי נציגי התקשורת שהפנו לכל מרואיין בנושא שאלות פרובוקטיביות, כגון: האם באמת אי-אפשר לאסור? האם זה יתממש? מה לעשות? בנוסף, נעשה ניסיון לחוקק בכנסת חוק רטרואקטיבי ופרסונלי נוסף – חוק שיאסור על עמיר להתחתן. כך נוצרה אווירה ציבורית שדחפה את נציב השב"ס, יעקב גנות, להכריז על סירובו הקטיגורי לחתונה עוד לפני שעמיר בכלל הגיש את בקשתו וזאת בניגוד לעמדה החד משמעית של היועץ המשפטי של השירות (מאוחר יותר היועץ המשפטי יישר קו עם הממסד). גנות לא נימק את החלטתו בסימוכין על החוק אלא התייחס לנורמות אתיות מסתוריות (היות ואף פעם לא פורטו על ידו, ניתן לנחש כי הוא התכוון לנורמות האפליה ממניעים אידיאולוגיים). לאחר מכן, באופן פתאומי, הנורמות האתיות הוחלפו בנימוקים של סכנה לביטחון המדינה, זאת בהתאם לרעיונות היצירתיים של ארגון ממשלתי נוסף אשר הזדרז לעזרתו של גנות – השב"כ. למרות שהטעונים המאולצים-הזויים בדבר סכנת הנישואין של עמיר לביטחון המדינה הועלו מאוחר יותר, הם אומצו בהתלהבות על ידי כל הערכאות המשפטיות אשר דנו בנושא. אף אחת מן הערכאות הללו לא התעמקה בעצם תהליך קבלת ההחלטות וחיפוש הנימוקים בדיעבד – תהליך אשר מעיד על היעדר יושר ותום לב מצד נציגי הממסד. ד

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3073785,00.html

נישואיהם של יגאל ולריסה התאפשרו רק הודות לשימוש במנהג יהודי עתיק של קידושין באמצעות שליח.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9F#קידושין_באמצעות_שליח

גם לאחר שבית הדין הרבני אישר את תוקף הנישואין נאלצו בני הזוג לנהל מאבק ממושך כנגד משרד הפנים שסירב לרשום אותם כנשואים.

במשך שלוש שנים נאלץ עמיר להיאבק על זכותו להינשא ולהביא ילד לעולם, בעוד שלכל האסירים האחרים כולל אסירי העולם, ניתנה זכות כזאת. יש להדגיש כי במשך כל התקופה אמצעי התקשורת כמעט ללא יוצא מן הכלל לא רק העלימו עין מאי הצדק המשווע אלא הפכו מכלבי השמירה על החוק לכלבי הציד המשרתים נאמנה את השלטון.